<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת ויקרא</h1>
<h2>דף לז:</h2>
לאמור [ויקרא א']. צא ואמור להם לישראל סדר עבודת כהנים וגם אתה למוד אותן, שהיה סבור משה שאין לו יותר לעסוק בתורה. ד"א אע"פ שנתנה להם התורה בסיני, לא נענשו עליה ישראל, עד שנתפרשה באהל מועד שנאמר מאהל מועד לאמור. וזהו שאמר הכתוב (שמות ל"ד ל"ד) ויצא ודבר אליהם. וכן נראה דקצת קשה א"כ אמאי נענשו על מעשה העגל. וכן נראה דיש לומר בלוחות שניות לא נענשו עד שנתפרשה להם לישראל באהל מועד, דהאי קרא ויצא ודבר וכו' לאחר העגל כתיב, ומיהו מן הדין נענשו על העגל. ד"א וידבר ד' אליו וגו' לאמור. ללמד שלא היה הדבור עם משה אלא בזכות ישראל. וכן הוא אומר (דברים ב' ט"ז) ויהי כאשר תמו וגו' וסמוך ליה וידבר ד' אלי לאמר, בגמ' אלי היה הדיבור.
<h2>דף מט.</h2>
וערכו עצים [ויקרא א']. ותנן התם [תמיד כ"ט ע"א] כל העצים כשירות למערכה חוץ משל זית ושל גפן, לפי שמעלין לגבוה מה שיוצא מהן שמן למנחות ויין לנסכים, לפיכך מצילין אביהן מן האש של מערכה. מכאן פסק שהבן טוב מציל אביו שהוא רשע מגיהנם. וכן מצינו שאברהם אבינו הציל תרח אביו מגיהנם שנאמר (בראשית ט"ו ט"ו) ואתה תבא אל אבותיך בשלום. וכן נדרש בקהלת [רבה ד' א'] והנה ראיתי את דמעת העשוקים מיד עושקיהם כח, מדבר קרא בכעס קטנים שמתו בעון אביהם רשעים, ולעתיד לבא יהיו אותן בנים קטנים שלא פשעו עם כיתות צדיקים, ואביהם רשעים יהיו עם כיתות רשעים. ויבא [אליהו] ז"ל וילמד אותם בניי, אמרו לפני הקב"ה רבש"ע מי מרובה מידה טובה או מידת פורענות מידה טובה מרובה, או נהיה עם כיתות אבותינו או אבותינו יהיו עם כיתות שלנו וכן יאמרו לפני הקב"ה. אומר להם הקב"ה יפה למדת סניגוריא, אז יפדו אביהם ויביאו אותם בזכותם עם כיתות הצדיקים. וזהו וראיתי את דמעת העשוקים ומיד עושקיהם כח, הא למדת שהבנים מצילין האבות.
